< return home
Donate

פרק 3 - להפתח ולקבל

פרק 3 - להפתח ולקבל

 

להפתח אל האמת של תמצית הוויתנו זה פשוט עניין של קבלה, אבל בגלל ההתניות שלנו זה לא נראה כמו עניין פשוט. ישנם בדרך כלל סיבוכים ופחדים סביב פשוט לקבל, פשוט להפתח. אנחנו מותנים לפחד מהעומקים הלא מוכרים של עצמנו, תוך ציפייה לגרוע ביותר. מגיע זמן בו אנחנו יכולים וחייבים לפגוש את הפחד הראשוני הזה. כשאנחנו סוף סוף מוכנים לפגוש פנים מול פנים את מה שאנו חושדים בו כגרוע ביותר בעצמנו, אנחנו מגלים אמת  מדהימה שכמעט לא תיאמן.

לפתוח את המיינד למה שבעבר פחדנו ונמנענו ממנו חושף את היכולת להכיל ובאמת לחבק חוסר נוחות ואפילו כאב. בסופו של דבר הגילוי האמיתי הוא שכל מה שאנחנו באמת מקבלים ומחבקים במלואו תמיד חושף בתוכנו את השלווה אותה חיפשנו דרך הנסיונות שלנו להמנע מחוסר נוחות.

 

היכולת לקבל היא טבעית. כאשר אנחנו תינוקות, אנחנו מקבלים את מה שניתן. למעט מקרים בהם יש פגם כלשהו, זוהי הצורה שבה התינוק גדל ומתפתח באופן טבעי. הזנה צריכה להתקבל בכדי שהאורגניזם יגדל. בהמשך, ככל שאנו גדלים והמיינד שלנו מתפתח, אנו מכירים בכך שקבלה של דברים מסויימים יכולה בעצם להזיק: לקבל מזון מקולקל או רעיל יכול להיות מסוכן עבור הגוף; לקבל מחסור באהבה של אחד ההורים יכול להיות הרסני מבחינה רגשית; עבור המיינד לקבל חינוך שמלמד שינאה יכול להביא לשטיפת מוח. בהדרגה אנחנו מבינים שזה לא מועיל לקבל כל מה שמוצע. כתוצאה מכך נולדת תבונה ויכולת שיפוט.

 

בעולם בו אנו חיים, הרבה ממה שמוצע אינו שימושי, ולעיתים קרובות יש לזה פוטנציאל להרעיל ולהזיק. ככל שאנו מזהים את האפשרות של נזק, יש לנו אפשרות לסגור את היכולת שלנו לקבל. יחד עם ההכרה הצפוייה והחיונית שההורים שלנו והעולם שלנו אינם תמיד בעלי כוונות טובות או מועילות כפי שדמיינו אותם להיות, מגיעה התפקחות גדולה בנוגע ליכולת שלנו להיות פתוחים ולסמוך בצורה תמימה.

 

ככל שאנו מתבגרים, אנו חווים את זה שאפילו חברים יכולים להפר את האמון שלנו, יכולים לשקר לנו. אנו מגלים בעצמנו את היכולת שלנו לשקר לחברינו, לבני הזוג שלנו, למורים שלנו ולממשלות שלנו. אנחנו מגלים שהמחשבות שלנו עצמן יכולות להוליך אותנו שולל או לענות אותנו; הן לא ראויות לאמון. הרגשות שלנו יכולים לצאת מכלל שליטה. בגוף שלנו אי אפשר לתת אמון: הם מועדים ונופלים, הם חשופים למחלות, הם מזדקנים והם מתים. המסר שמתקבל הוא לא לסמוך, לא להפתח; להפתח זה מסוכן; זה יכול להוביל לפגיעה, ועם האמונה הזו מתפתחת מעין רגישות יתר של המיינד בנסיון לאסוף מספיק מידע כדי שאם פעם זה יהיה בטוח מספיק להפתח, נדע מתי זה קורה. בשירות הפחד הזה, רוב הפעילות המנטלית שלנו עוסקת באיסוף. לא משנה כמה נאסף, נשאר עדיין עוד מידע לאסוף. אנחנו עוברים ממורה למורה, מאימון אחד לאחר, מספר לספר, קלטת אחת לשניה, במאמץ תזזיתי לאסוף את המידע אותו אנחנו חושבים לנחוץ כדי להשאר בטוחים. לאורך כל הדרך, יש לנו געגוע (yearning) עמוק פשוט להיות פתוחים. הרבה פעמים זה מנוסח כרצון עז "לחזור הביתה", לחזור לתמימות של ילד, להכנס לגן העדן. אבל בשלב הזה, המיינד שלנו כבר איננו מיינד של ילד. המיינד, הגוף והרגשות שלנו כבר חוו כמה אירועים קשים.

 

אולי ברגע של חסד, אתם נפתחים אל בן זוגכם, אל ילדכם, אל האהוב שלכם או אל המורה שלכם. אבל אז ההרגל להסגר צץ מהר מאד בגלל זכרון, מודע או שאינו מודע, שמזכיר לכם שכאב עלול לבוא אחרי שאתם פותחים את עצמכם.

 

אני לא מציעה שתנסו לפתוח, או שתנסו לשכוח מן העבר, או  שתנסו לקבל. זה רק ייצור עוד מאבק. מה שאתם כן יכולים לעשות הוא פשוט לראות מתי המיינד פתוח ומתי הוא סגור. אתם יכולים להתבונן בזמנים בהם אתם פתוחים לקבל ובזמנים בהם אתם נמנעים מלקבל מתוך הרגל. פשוט אמרו את האמת- לא כאמצעי לאסוף עוד מידע, אלא כדרך של גילוי עצמי.

 

אמירת האמת על רגש כלשהו, מחשבה כלשהי או נסיבות כלשהן, סוללת את הקרקע לעוצמה של חקירה-עצמית. חקירה היא כמו הדלקת אור בתוך מרתף שבו תנור ישן ורושף שאפילו לא ידעתם שקיים שם, משחרר גזים רעילים אל כל חלל הבית. חקירה פותחת את הדלת ומאירה אל המרתף, כך שנוכל לראות ולהכיר בזה: “אוי אלוהים, לא פלא שאני מרגיש חולה בגוף, בנפש, וברוח". בהכרה הזו, מבלי לחשוב אפילו, המהלך הטבעי הוא לכבות את התנור. זה בא מהאינטליגנציה הפנימית הטבעית שלכם. אתם גם מגלים שיש בתוככם יכולת אינסופית לפתוח את החלון של המיינד ולקבל את הרעננות של מה שהוא טהור באמת. בדרך אתם מזהים שאפילו עם החוויה של פציעה ונזק, טוהר ההוויה נשאר כפי שהוא. המהות של עצמכם נשארת שלמה, לא משנה איזה התפרקות קרתה מסביב לה.

 

זה לא שאנשים לא יבגדו בכם. זה לא שהלב שלכם לא יישבר שוב ושוב. לפתוח את עצמנו למה שישנו יכול להיות עסק שובר לב. אבל תנו ללב להשבר, כיוון שהלב השבור שלכם רק חושף מהות של אהבה שאיננה נשברת.

 

לפתוח את המיינד שלכם לדממה שהיא המקור של המיינד שלכם זה להפתח אל העצמי האמיתי שלכם. דממה מודעת היא כבר פתוחה. אתם כבר פתוחים. הרשו למיינד להפסיק לאסוף מידע, להפסיק לדמיין את העתיד, ולהפסיק לתכנן אסטרטגיות להישרדות. הרשו למיינד שלכם פשוט להיות מוחזק על ידי המקור שלו. הכירו בכך שהיכולת להפתח לאמת של הוויתכם נמצאת תמיד כאן.

 

לא משנה איזו שאלה תעלה עבורכם תוך קריאת הספר הזה, התשובה הכי מיידית לשאלתכם היא פשוט להפתח. אתם לא חייבים להבין את המילים. רק פיתחו את המיינד למקום שאליו המילים מצביעות. המיינד הפתוח חושף את הלב הפתוח.

 

אם אתם מוצאים שקשה לכם לפתוח, אתם יכולים לבחון איזה "סיפור" גורם לפגיעות להראות קשה. ייתכן שאתם מאמינים בסיפור שאומר שאתם לא יכולים או שמוטב שלא לפתוח. האמת היא ששום דבר לא קל יותר מלפתוח. זה עלול להשמע פשטני או מופשט, אבל זה יכול להיות מומחש בכל רגע של חייכם.

 

ברגע של פשוט לפתוח, אתם חווים את זה שכל מה שנאבקתם בו כבר לא נמצא. פתיחות אמיתית חושפת שהמאבק- הבעיה, המפלצת, השד, הפצע- בעצם לא קיימים בכלל. הסיפור לא נפתר על ידי פתיחות; הוא מתגלה להיות  בעצם לא קיים. הדבר היחיד שמחזיק את הסיפור במקומו הוא ההתנגדות להפתח. מה שנותר, כשמה שפחדנו ממנו או נלחמנו בו, נעלם, זו הפתיחות של הקיום עצמו -האמת שבמרכזו של ליבכם שלכם.

 

בחזרה